הטוב ביותר: פרק 5 - פספוסי המדליות הכואבים ביותר (חלק א)

רובנו זוכרים היטב את סיפורי הזכייה המרגשים של ספורטאים ישראלים במדליות אולימפיות. לצד 20 המדליות האולימפיות הללו, יש לא מעט סיפורים על פספוסים כואבים של מדליות אולימפיות, ספורטאים שהיו במרחק נגיעה מתהילת עולם ונותרו עם המחמאות והאכזבה.

לאחר שכבר דירגתי בטורים קודמים את האולימפיאדה הטובה ביותר, הענפים המובילים ואת הספורטאים הישראלים הטובים ביותר, החלטתי לעבוד על משהו קצת שונה ולדרג את פספוסי המדליות האולימפיות הכואבים ביותר של ספורטאים ישראלים. התכנון המקורי היה לדרג את 10 הפספוסים הכואבים, אבל ככל שהעמקתי הבנתי שזה ישאיר מחוץ לדירוג אחלה סיפורים שאת חלקם אפילו חובבי הספורט האולימפי ההדוקים ביותר לא מכירים. מכיוון שאין סיבה אמיתית לחסוך בסיפורים טובים, החלטתי לדרג את 20 הפספוסים הכואבים ולחלק את זה ל-2 טורים. לדעתי דווקא הטור הראשון של המקומות 11-20 הוא מעניין במיוחד, כי הוא כולל יותר סיפורים שנשכחו או שפחות קיבלו תשומת לב תקשורתית וציבורית.

איך דירגתי? לא ארחיב יותר מידי, אבל ניקדתי כל אירוע לפי הקירבה של הספורטאי למדליה, לפי עוצמת "הסיפור" של האירוע וגם לפי השפעת גורמים חיצוניים שלא תלויים בספורטאי על הפספוס.

20. הכי רחוק-קרוב שניתן לדמיין (אבישג סמברג, 2024) – את הדירוג אני מתחיל עם סיטואציה די ביזארית שהתרחשה במשחקים האחרונים ובגללה נכנסה לדירוג אבישג סמברג למרות שהפסידה בקרב הראשון בפריז. אבישג הגיעה למשחקים כמדליסטית אולימפית עם תקוות לשחזור ההישג והתמודדה בקרב הראשון מול יריבה סעודית שקולה. אבישג ניצחה בסיבוב הראשון והובילה בשני ממש עד סמוך לסיומו. משם דברים הלכו פחות טוב, היא הפסידה את הסיבוב השני בנקודה, לאחר מכן את השלישי והודחה בצורה כואבת מהתחרות. מכאן מתחיל הסיפור על הפספוס הענק שלא דובר עליו בכלל בתקשורת. אילו הייתה מנצחת את הסעודית, היא הייתה פוגשת ברבע הגמר את התאילנדית שזכתה בזהב בסוף אותו יום (וגם בטוקיו) וסביר שאבישג הייתה מפסידה לה ועוברת לניחומים. דרך הניחומים נדרשים שני ניצחונות לזכייה במדליה. בקרב הראשון מבין השניים הייתה מחכה לה יריבה חלשה מאוד ממרוקו שהעפילה רק בזכות קוואטה יבשתית, כזו שאבישג הייתה צפויה לנצח בקלות ולהעפיל לקרב על המדליה. בקרב על המדליה הייתה מחכה לה לא אחרת מיריבה איראנית! ברור לכולנו שהאיראנית הייתה מחרימה את הקרב וכך אבישג הייתה זוכה במדליה אולימפית נוספת, כל זאת בזכות ניצחון בודד על יריבה ברמה אולימפית ראויה ולא בכירה במיוחד, היריבה הסעודית. למי שחושב שהאיראנית הייתה מפסידה בכוונה בדרך כדי להימנע ממפגש מול אבישג, רק אומר שהאיראנית העפילה לחצי הגמר (בו הפסידה) הרבה לפני שיכלה לדעת שההצטלבות מול אבישג תיקבע מספר שעות לאחר מכן, כך שלא הייתה יכולה להימנע מזה.

19. הקיר בקילומטר ה-39 (לונה צ'מטאי סלפטר, 2020) – צ'מטאי סלפטר הגיעה לטוקיו כאחת מרצות המרתון הטובות בעולם ונחשבה למועמדת חזקה לסיים בעשירייה הראשונה ואולי אפילו לסיים עם מדליה. ככל שהתקדם המרתון האולימפי, נשרו לאט לאט רצות מהדבוקה המובילה וחמישה קילומטרים לפני הסיום, בקילומטר ה-37, כבר נותרו ארבע רצות בלבד שלונה היא אחת מהן. בשלב זה הדברים אפילו השתפרו מבחינתה, שתי הרצות הראשונות אמנם התרחקו מעט, אבל לונה החלה ליצור פער מהאמריקאית שבמקום הרביעי ונראה היה שהיא בדרך הבטוחה למדלית ארד היסטורית באחד מאירועי השיא של המשחקים האולימפיים. ואז, בקילומטר ה-39, היא נתקלה בקיר. פחות משנה מה הסיבה שהובילה לכך, אבל לונה פשוט עצרה ועברה להליכה. האמריקאית חלפה על פניה והיה ברור שחלום המדליה נמוג. לונה המשיכה בסופו של דבר לרוץ ואת המרתון סיימה במקום ה-66.

18. רצף המעידות שקירב להיסטוריה (אלכס שטילוב, 2008) – אלכס שטילוב פרץ את הדרך להישגים ברמה העולמית הגבוהה ביותר בענף ההתעמלות. לאולימפיאדת לונדון הוא הגיע כמועמד מוביל למדליה, אבל הפספוס הגדול שלו התרחש דווקא ארבע שנים לפני כן, כשהגיע לאולימפיאדה הראשונה שלו בבייג'ין. שטילוב העפיל לגמר תרגיל הקרקע ולא נחשב לאחד המועמדים הבולטים, אולם רצף יוצא דופן של מעידות וביצועים בינוניים מצד מתחריו נתן לפתע תקווה למדליה היסטורית בענף ההתעמלות, במידה ושטילוב יבצע תרגיל ברמה גבוהה. לצערנו הוא לא הצליח להשלים תרגיל נקי, ולאחר מעידה רצינית הוא סיים רק במקום השמיני בגמר.

17.   כשהכדור התרחק ואיתו החלום (דריה אטמנוב, 2024) – אטמנוב סומנה כיורשת של לינוי אשרם ואכן הוכיחה עצמה כראויה ביותר לתואר עם הישגים מעולים בתחילת הקמפיין האולימפי. עם זאת, פציעה קשה השביתה אותה תקופה ארוכה ופגעה בביצועיה ולפריז כבר הגיעה כאנדרדוג ביחס ליריבותיה בצמרת. ועדיין, מי שבאמת עקב אחרי התחרויות בענף ראה שכל הצמרת סבלה מאי יציבות בתחרויות ולכל המתעמלות הבכירות היו טעויות קשות בלא מעט תרגילים. לכן, דעתי הייתה שאם אטמנוב תצליח לבצע ארבעה תרגילים נקיים בגמר הקרב רב, גם אם לא מושלמים, זה יספיק לה לזכייה במדליה. התרגיל הראשון של אטמנוב בגמר, תרגיל החישוק, אכן היה מצוין ונתן תקווה להמשך, בטח בהתחשב בכך שאחת מיריבותיה הבכירות כלל לא העפילה לגמר. ואז הגיע תרגיל הכדור. אטמנוב התחילה טוב את התרגיל, אבל באחד האלמנטים המורכבים הכדור ברח והיא הייתה צריכה לרדוף אחריו. באותו רגע היה ברור שהתקוות למדליה מפתיעה נמוגו ולדריה נותר להמשיך ולבצע עוד שני תרגילים טובים, רק כדי לגלות שבגלל טעות קשה של יריבה בכירה נוספת, תרגיל כדור נקי ככל הנראה היה מספיק לה למדלית ארד.

16. ההזדמנות למדליה בלי לנצח בכירים (ברוך שמאילוב, 2020) – שיטת ההגרלה בג'ודו קובעת שמי שמדורג בשמינייה הראשונה בעולם, ושמאילוב הגיע לטוקיו כמדורג, לא פוגש מדורג אחר לפני רבע הגמר. עדיין, כדי לזכות במדליה אולימפית מדורג צריך בדרך כלל לנצח לפחות שני מדורגים אחרים החל משלב רבע הגמר. זה לא יוצא דופן שמדורג בכיר מפסיד בשלב מוקדם וכלל לא מגיע לרבע הגמר, אבל מה שקרה לשמאילוב היה חריג במיוחד. בגלל הפסד של מספר מדורגים בכירים, לשמאילוב שהפסיד ברבע הגמר ועבר לבית הניחומים, הייתה אפשרות לזכות במדלית ארד אולימפית בלי לנצח אף מדורג בכיר. שמאילוב ניצח בקרב הראשון בבית הניחומים והעפיל לקרב על המדליה, שם התחרה נגד ברזילאי שלא הגיע לתחרות כמדורג, אך לא הצליח לנצח אותו וסיים במקום החמישי הכואב. הברזילאי אינו פראייר כמובן, והוא בעצמו ניצח בדרך מדורג בכיר אחר, אבל במונחים של יריב בקרב על מדליה אולימפית הוא היה יריב נוח וזו ללא ספק הזדמנות גדולה שפוספסה על ידי שמאילוב.

15. שישה סנטימטרים מתהילת עולם (חנה קנייזבה מיננקו, 2016) – מיננקו הגיעה לריו כסגנית אלופת העולם בקפיצה משולשת וכמי שפספסה ארבע שנים לפני כן מדליה אולימפית בקפיצה האחרונה (במדי אוקראינה). החודשים שקדמו למשחקים היו מורכבים עבורה בגלל פציעה טורדנית, ועדיין מיננקו הייתה ידועה כמי שיודעת להתעלות בתחרויות גדולות. ואכן, בקפיצה הרביעית היא ניתרה למרחק של 14.68 מטר, רק 10 סנטימטרים פחות משיאה הלאומי שהספיק לה לכסף באליפות העולם. עם זאת, בשתי הקפיצות הנותרות היא לא הצליחה לשפר את התוצאה, ונאלצה להסתפק במקום החמישי כשהיא רחוקה 6 סנטימטר בלבד ממדלית ארד היסטורית לישראל בענף המוביל במשחקים האולימפיים.

14. הסיפור שלא מסופר (יעקב שמואל, 1988) – כולנו מכירים מסיאול את הסיפור על פספוס המדליה של אלדד אמיר ויואל סלע בגלל השיוט שהתקיים ביום כיפור, אבל באותה אולימפיאדה היה פספוס מדליה נוסף שמשום מה בכלל לא מדברים עליו. יעקב שמואל הגיע לסיאול כמתאגרף צעיר וניצח שלושה סיבובים, כולל יריבים בכירים, עד שהעפיל לרבע הגמר. באגרוף, העפלה לחצי הגמר מבטיחה מדליה, שכן מחולקות שתי מדליות ארד לשני המפסידים בחצאי הגמר, כך שרבע הגמר הוא למעשה קרב על מדליה. לצערו של שמואל, הוא הגריל ברבע הגמר איטלקי מעולה שהיה מועמד לזהב. למרות קרב צמוד בין השניים, הניצחון בנקודות ניתן לאיטלקי והוא המשיך עד לזכייה במדלית הזהב. שמואל נשאר עם הישג מכובד שההיסטוריה משום מה שכחה, ואפשר רק לחשוב לאיזו הכרה היה זוכה אילו היה מנצח את האיטלקי או מגריל יריב נוח יותר ברבע הגמר.

13. שוברי שוויון מול הטובים בעולם (אנדיוני, 2012) – אנדי רם ויוני ארליך הגיעו למשחקים בלונדון כצמד ותיק שכבר נמצא אחרי שיאו. באתונה 2004 הם הודחו ברבע הגמר והפעם רצו לעשות צעד נוסף קדימה. זה התחיל מצוין כשבשמינית הגמר הם שיחקו מעולה וגברו על צמד הכוכבים השוויצרים פדרר וואוורינקה, שזכו במדלית הזהב ארבע שנים קודם לכן, וברבע הגמר חיכו להם הצמד האמריקאי המדורג 1 בעולם, האחים בראיין. למרות היריבים הקשים אנדיוני נתנו משחק מעולה שהגיע לשני שוברי שוויון צמודים, אך בשניהם הצמד הישראלי הפסיד ונפרד מהטורניר האולימפי פעם נוספת ברבע הגמר. האחים בראיין המשיכו עד לזכייה במדלית הזהב ואנדיוני נשארו עם טעם ההחמצה.

12. 42 אלפיות משיא היסטורי (מיכאל קלגנוב, 2000) – אף ספורטאי ישראלי לא זכה בשתי מדליות באולימפיאדה אחת. מי שהיה הכי קרוב לעשות זאת היה קלגנוב באולימפיאדת סידני 2000, המכונה "אולימפיאדת הכמעטים", וככזו היא תתרום לא מעט סיפורים לדירוג הזה. קלגנוב אמנם היה זה שגאל אותנו מייסורינו ביום האחרון למשחקים עם מדלית ארד, אבל זמן קצר לפני כן היה אחראי ל"כמעט" כואב במיוחד, כשבגמר הספרינט ל-1,000 מטר הוא היה הכי קרוב שיש למדלית ארד, אותה הפסיד רק בגלל 42 אלפיות ולאחר בדיקה במצלמות הפוטו פיניש.

11. כשהבלתי אפשרי כמעט קרה (יואב כהן, 2020) – אני חובב סטטיסטיקות וחישובי סיכויים, וכשישבתי לפני שיוט המדליות לחשב את סיכוייו של יואב כהן לזכות במדליה אולימפית בגלישת רוח בטוקיו התוצאה הייתה מאוד ברורה – ההסתברות שלו למדליה הייתה 0%. כלומר, גם אם היה מנצח את השיוט והמתחרים שמעליו היו מסיימים במקומות האחרונים, הוא לא יכל לזכות במדליה. ואז התחיל השיוט והתרחש אירוע שלא חשבתי שאפשרי סטטיסטית, כשלא פחות משלושה גולשים מצמרת הדירוג נפסלו בזינוק! הכללים קובעים שמקום עשירי ואחרון בשיוט המדליות מקנה 20 נקודות שליליות, אבל גולש שפוסל מקבל קנס ו"זוכה" ב-22 נקודות שליליות. כך פתאום, נוצר מצב הזוי שדרש ממני לפתוח שוב את המחשבון, רק כדי להבין שאם במקרה כהן מנצח את השיוט יש לו סיכוי לזכות במדליה. זה יקרה אך ורק אם הוא יסיים ראשון והגולש הסיני לא יהיה ברביעייה הראשונה. השיוט התקדם והבלתי ייאמן קרם עור וגידים – כהן במקום הראשון והסיני אינו ברביעייה הראשונה. בדיקה מהירה נוספת מראה שהחישובים נכונים ויואב כהן גולש למדליה בלתי אפשרית סטטיסטית. ההתרגשות כבר הייתה בשיא, כשלקראת המצוף האחרון הסיני הצליח לעקוף גולש אחר ולעלות למקום הרביעי. יואב כהן מנצח את השיוט, אך הסיני מסיים רביעי ועוקף אותו בנקודה בודדת שמספיקה לו למדלית הארד. כאב לב אמיתי שמתחלף בשמחה גדולה מספר שעות לאחר מכן כשנבחרת הג'ודו זוכה במדלית הארד האולימפית.

אלה היו המקומות 11-20 בדירוג. בטור הבא אפרסם את המקומות 1-10 בדירוג פספוסי המדליות האולימפיות הכואבים ביותר של ספורטאים ישראלים. יהיו שם סיפורים מוכרים לצד סיפורים מרתקים שתפסו פחות את תשומת הלב של ההיסטוריה. מבטיח שיהיה מעניין מאוד.

כדי שתדעו מתי אני מעלה את הטור הבא, ובכלל תקבלו עדכונים על התוכן האיכותי שעולה באתר, מזמין אתכם לעקוב אחרינו באינסטגרם ב- https://www.instagram.com/kehilatsportisrael/ .