הטוב ביותר: פרק 7 - ההתעלויות הגדולות של ספורטאים ישראלים

אחרי הפסקה של קרוב לחודשיים, שמח לחזור עם פרק חדש בסדרת "הטוב ביותר". והפעם – דירוג 10 ההתעלויות הגדולות של ספורטאים ישראלים במשחקים האולימפיים.

ראשית, מה זו "התעלות"? התעלות לא נחשבת בהכרח גדולה יותר ככל שההישג הספורטיבי הסופי טוב יותר. התעלות גדולה יותר ככל שהפער בין ההישג של הספורטאי גדול ממה שניתן היה אובייקטיבית לצפות ממנו להשיג. לדוגמא, לא תמצאו ברשימה את המדליות האולימפיות של ארטיום דולגופיאט, מכיוון שהוא היה מועמד למדלית זהב גם בטוקיו וגם בפריז והביצועים שלו במשחקים האולימפיים היו כפי שניתן היה לצפות ממנו. הוא לדעתי הספורטאי הישראלי הטוב בכל הזמנים, אבל זכייתו בשתי המדליות האולימפיות לא דרשה בעיני התעלות גדולה יותר מההישגים האחרים שנכנסו לדירוג.

כעת אני רוצה להתנצל מראש על משהו שיעצבן חלק מהקוראים – הכנסתי לדירוג רק התעלויות שהסתיימו במדליה אולימפית. ברור לי שחובבי השחייה לא יבינו איך המקום הרביעי של מתן רודיטי בטוקיו לא בדירוג, חובבי האתלטיקה לא יבינו איך המקום החמישי של מיננקו בריו (אחרי שנה של פציעות) לא בדירוג ואנשי הג'ודו ירימו אולי גבה על כך שהמקום החמישי של יקותיאל (בייג'ין) או ראשוני (טוקיו) לא נכנסו פנימה. האמת היא שזה פשוט קשה מידי להתחשב באירועים שלא הסתיימו במדליה מבלי לחטוא בפרספקטיבה היסטורית. אני אמנם מכיר היטב את סיפורי הכמעטים ההיסטוריים (וכתבתי על זה שני טורים), אבל לא מכיר מספיק טוב את הכושר והמעמד שכל ספורטאי ישראלי הגיע איתו למשחקים האולימפיים, ולכן התחשבות בהישגים שלא הסתיימו במדליה הייתה עלולה לגרור הטיה לא מוצדקת לאולימפיאדות האחרונות בהן אני באמת מכיר כל ספורטאי וספורטאי.

אחרי ההקדמה וההתנצלות, אפשר להתחיל.

10. ענבר לניר (הדומיננטיות בשלבי ההכרעה, פריז 2024) – ענבר לניר אמנם הגיעה לפריז כמועמדת למדליה, אבל כאחת מתוך 7-8 ג'ודאיות שכל אחת מהן יכולה בכל יום נתון לזכות במדליה אולימפית. בנוסף, שיבוץ הקרבות זימן לה קרבות קשים מאוד, רבע גמר מול סטינהאוס ההולנדית החזקה אותה מעולם לא ניצחה וחצי גמר מול וואגנר הגרמניה המצוינת שהגיעה לתחרות האולימפית כאלופת העולם. לניר, שיכולה לנצח כל יריבה בעולם אך גם להפסיד לכל אחת מהבכירות במשקל, הייתה צריכה להיות ביכולת שיא כדי לזכות במדליה. וזה בדיוק מה שקרה, היא שלטה בשלושת הקרבות הראשונים וניצחה את כולם באיפונים מרשימים, כולל את שתי היריבות המסוכנות, והעפילה לגמר האולימפי. שם אמנם כבר הפסידה לבלאנדי האיטלקיה, אבל זכתה במדלית כסף מרשימה ביותר.

9. גל פרידמן (הניצחון בשיוט האחרון, אטלנטה 1996) – גל פרידמן הצעיר עוד לא חגג 21 שנים כשהגיע לאטלנטה. הוא אמנם הספיק לזכות במדליות כסף באליפות העולם ובאליפות אירופה בשנה שקדמה למשחקים, אבל נוכח גילו הצעיר היה קשה להמר עליו כמועמד מובהק למדליה. במשחקים עצמם פרידמן הציג יכולת גבוהה וסיים את כל שיוטיו בעשירייה הראשונה, כאשר השיא הגיע בשיוט האחרון של התחרות. אל השיוט הזה הוא הגיע כשהוא מדורג במקום הרביעי, נקודה מתחת ליריב ניו זילנדי. הייתה לו רק דרך אחת להיות תלוי בעצמו ולהבטיח מדליה אולימפית – לנצח את השיוט. ההיסטוריה מלאה במקרים של הזדמנויות כאלה שפוספסו, על חלקם סיפרתי בטורים הקודמים על פספוסי המדליות הכואבים. לא במקרה של פרידמן, הוא עשה בדיוק מה שצריך. הפגין יכולת שיא ברגע האמת, ניצח את השיוט וזכה במדלית הארד.

8. שחר צוברי (שיוט מדליות מושלם, בייג'ין 2008) – הרבה דובר לאורך השנים על רוחות שמתאימות לגולש כזה או אחר. דוגמא מושלמת היא ההתאמה בין חוזקותיו של שחר צוברי לתנאי הרוח שהיו באתר התחרות בבייג'ין. צוברי הגיע לבייג'ין כגולש צעיר, אך כזה שכבר הספיק לנצח את גל פרידמן במאבק על הכרטיס האולימפי ולזכות במדלית ארד עולמית. היתרון הגדול שלו היה שאתר התחרות האולימפית התאפיין ברוחות חלשות בהן הוא התמחה. כך, הוא התברג בתמונת המדליות לכל אורך התחרות, כשרק התחזקות הרוח בימים מסוימים הפריעה לו לגלוש למדליה קלה. סיפור ההתעלות שלו מתמקד בשיוט המדליות אליו העפיל מהמקום הרביעי. הנוסחא למדליה הייתה פשוטה, בשיוט עם עשרה גולשים בלבד, הוא היה חייב לעקוף את דמפסי הבריטי בארבעה מקומות או את בונטם הצרפתי בחמישה מקומות. תחילת השיוט הייתה נוראית, צוברי ביצע ענישה עצמית ולמעשה זינק אחרי כולם. עם זאת, הרוח החלשה עמדה לצידו והוא התקדם בצורה מדהימה, כמו ווינר אמיתי, עד למקום השני בו סיים את השיוט. במקביל, הבריטי סיים את השיוט רק במקום השביעי ואיבד את מדלית הארד לטובת הגולש הישראלי.

7. נבחרת הג'ודו (הנוק אאוט על רוסיה, טוקיו 2020) – עד ליום התחרות האחרון אולימפיאדת טוקיו הייתה אכזרית לג'ודו הישראלי. למשחקים הגיעה משלחת ענקית של 12 ג'ודאים שהעפילו ללא פחות מ-5 רבעי גמר אישיים, אך ללא הצלחה בזכייה במדליה אולימפית אישית. הסיכויים למדליה בתחרות הקבוצתית היו די נמוכים. לישראל אמנם נבחרת חזקה, אבל ניתוח מאצ' אפים העלה שיש מספר נבחרות עם יתרון מובהק, לצד נבחרות נוספות שדי שקולות אלינו. ועדיין, רצף התמודדויות מרתק ומרגש מול איטליה (ניצחון 3-4 ע"ש גילי שריר), צרפת (הפסד 4-3 הירואי) וברזיל (ניצחון 2-4 מרשים) הוביל את ישראל לקרב על מדלית הארד מול רוסיה החזקה. אני זוכר שניתחתי אובייקטיבית את המאצ' אפים מול רוסיה והבנתי שאנחנו זקוקים לנס כדי לגרד 3-3 שיוביל לקרב מכריע. אבל המציאות הייתה מעבר לכל דימיון. התעלות עצומה של מוקי ופלצ'יק מול יריבים עדיפים על הנייר, ניצחון מהיר של הרשקו ומהפך אדיר של נלסון לוי הובילו לניצחון 1-4 מוחץ על רוסיה ומדלית ארד שסיימה בטעם טוב את הסיפור האולימפי של נבחרת הג'ודו.

6. פיטר פלצ'יק (חזרה לכושר שיא ברגע האמת, פריז 2024) – שנה לפני המשחקים בפריז זכה פלצ'יק במדליות יוקרתיות באליפות העולם (ארד) ובמאסטרס (כסף), זאת לאחר זכייה במדליות חשובות נוספות במחזור האולימפי. אז למה אני מדרג את הארד האולימפי שלו כהתעלות? פשוט מאוד, במהלך השנה שקדמה למשחקים פלצ'יק היה פצוע לא מעט, וכשהתחרה הוא בעיקר הפסיד. מתוך חמש תחרויות בהן השתתף ב-2024, בארבע הוא אפילו לא העפיל לרבע הגמר ורק באחת הצליח לזכות במדלית ארד ללא שהתמודד כלל עם יריבים בכירים. כתוצאה מכך הוא אפילו לא הגיע כמדורג לפריז. ועדיין, באולימפיאדה עצמה הוא הציג כושר שיא והעפיל לקרב על מדלית הארד לאחר שניצח שני מדורגים בכירים, יריב צרפתי מקומי וכמעט הצליח לנצח את קוטסוייב האזרי, המדורג 1 בעולם ומי שזכה במדלית זהב בסוף יום התחרויות. גם בקרב על מדלית הארד הוא שלט מול יריבו, דניאל אייך השוויצרי, וזכה במדליה מוצדקת ומרשימה. התעלות אמיתית בתחרות החשובה בחייו.

5. אבישג סמברג (קאמבק מהסרטים בקרב על המדליה, טוקיו 2020) – לפני המשחקים האולימפיים בטוקיו התכתבתי עם יחיעם שרעבי, המאמן של סמברג ואחד האנשים הכנים, צנועים ומקצועיים בספורט הישראלי. הוא היה משוכנע שאבישג מועמדת בולטת למדליה. ואני, בנאדם מאוד ריאלי שמנתח על סמך נתונים ותוצאות, חשבתי שהוא אומר את מה שמאמן צריך להגיד, ונתתי לה סיכוי מאוד נמוך למדליה. הקרב הראשון שלה היה ההופעה הראשונה של ישראלי בטוקיו ומיד ניתן היה לראות שהיא באה לתת בראש. למעט הפסד לוונגפטנקיט התאילנדית שזכתה בסופו של דבר בזהב, היא הביסה את יריבותיה בשני הקרבות האחרים והעפילה לקרב על מדלית הארד מול יילדירים הטורקית. גם את הקרב הזה היא פתחה בסערה, הובילה 2-14 והייתה בדרך הבטוחה למדליה. רק שבקרב הזה, יריבתה המנוסה לא ויתרה ופתחה בקאמבק מטורף שהסתיים במהפך ויתרון 22-19 לטורקית. אני לא יודע איך אפשר שלא להישבר ברגע הזה, אבל סמברג האמינה בעצמה, התעלתה ולא נשברה. חצי דקה לסיום הקרב היא עוד הייתה בפיגור, אבל בסופו של דבר השלימה ריצת 0-8 מטורפת וניצחה 22-27 בדרך לאחת המדליות המפתיעות שהיו לנו.

4. גל פרידמן (שיוט של זהב, אתונה 2004) – הסלוגן של המשלחת לפני אולימפיאדת אתונה היה "התקווה שווה זהב", מתוך אמונה שמהמשלחת יגיע מדליסט הזהב הראשון של ישראל. לאחר שזכה במדליות זהב וארד באליפויות העולם של 2002 ו-2003 ובזהב בתחרות הקדם אולימפית באתונה שנה לפני המשחקים, פרידמן סומן כאחד המועמדים הבולטים. ואכן, הוא ביצע תחרות מצויינת ואת כל עשרת השיוטים הראשונים סיים בשמינייה הראשונה, מה שהספיק לו כדי להבטיח מדליה אולימפית עוד לפני השיוט האחרון. הבעיה היחידה שלו הייתה שגם ליריבו, סנטוס הברזילאי, הייתה תחרות מעולה וכדי לזכות במדלית הזהב פרידמן היה חייב לעקוף אותו לפחות בארבע מקומות בשיוט האחרון, משימה מורכבת מאוד בהתחשב ברמה שהציג הברזילאי לאורך התחרות. כשהשיוט יצא לדרך הברזילאי נקט בטקטיקה פשוטה של מעקב אחרי פרידמן. פרידמן מצידו לא נבהל, גלש בצורה מושלמת ובמהלת טקטי מבריק שינה כיוון וברח לו. כבר למצוף הראשון הגיע פרידמן כשהוא משיג את הפער הנדרש ומשם זה רק הלך ונפתח. את השיוט הוא סיים במקום השני והבטיח זהב היסטורי לישראל, בעוד הברזילאי הסתבך, הדרדר עד למקום ה-17 וסיים את האולימפיאדה אפילו בלי מדלית הארד. עם שני סיפורי התעלות בעשירייה הראשונה, פרידמן הוא בעיני הווינר הישראלי הגדול בכל הזמנים.

3. אורן סמדג'ה (יום קרבות בלתי נשכח, ברצלונה 1992) – סמדג'ה התחרה בברצלונה זמן קצר לאחר שחגג יום הולדת 22. הוא אמנם הגיע להישגים יפים בגילאי נוער וג'וניור, אבל המדליה המשמעותית הראשונה והיחידה שלו בבוגרים לפני המשחקים הייתה מדלית ארד באליפות אירופה. לכן, כשהחלו הדיבורים על הפוטנציאל למדליה אולימפית ראשונה בברצלונה, אף אחד לא ספר את סמדג'ה. יותר מזה, כשהוא עלה להתחרות יום אחרי יעל ארד, כתבי הספורט היו עסוקים בחגיגות ובכלל לא הגיעו לצפות בו. אבל לסמדג'ה היו תכניות אחרות. לא רק שהוא הצליח לזכות במדלית ארד אולימפית, הוא עשה זאת אחרי יום משוגע במהלכו ניצח חמישה קרבות באיפונים מרשימים ומהירים והפגין דומיננטיות יוצאת דופן. התעלות מדהימה שהגיעה כאמור בהפתעה מוחלטת בימים שמדליה אולימפית עוד הייתה מילה גסה בספורט הישראלי.

2. לינוי אשרם (תחרות היסטורית ברמה עולמית, טוקיו 2020) – בימים שלפני אולימפיאדת טוקיו היה קונצנזוס ביחס ללינוי אשרם, היא הייתה המועמדת מספר אחת למדליה במשלחת הישראלית, אבל הכיוון הברור היה מדלית ארד. האחיות דינה וארינה אברינה נהגו לחלוק ביניהן את הזהב והכסף ולינוי הייתה רמה בפני עצמה מתחתן ומעל יריבותיה האחרות. בקיצור, הימור ברור על מדלית ארד, עם אפשרות לאובדן מדליה אם תבצע הרבה טעויות ואולי אולי שדרוג למדלית כסף אם אחת האחיות תפשל. את המוקדמות היא פתחה עם תרגיל חישוק קטסטרופלי, אבל מהתרגילים שהגיעו לאחר מכן כבר ניתן היה ללמוד שאשרם בכושר שיא. בגמר עצמו היא הפגינה את היכולת הכי טובה שלה בקריירה. בסיומו של הגמר, לאחר ארבעה תרגילים מבריקים (למרות הפלה קלה בתרגיל הסרט) היא זכתה בצדק במדלית הזהב המפתיעה. ההופעה הבלתי נתפסת של אשרם בגמר נחשבה לסנסציה גם ברמה הבינלאומית, כי מי האמין שרוסיה תאבד את הזהב בענף שהכי מזוהה איתה.

1. תם ראובני (תחרות מדהימה שהסתיימה ביום גמרים מושלם, פריז 2024) – מדלית ארד בתחרות גביע הנסיכה השנתית בפלמה דה מיורקה, זה היה הישג השיא של תם ראובני בבוגרים לפני אולימפיאדת פריז. לא היו לו מדליות באליפות עולם או אליפות אירופה וגם לא מקבץ נאה של מדליות בתחרויות גדולות. מצד שני, הוא בהחלט היה הגולש הישראלי המוביל והעפיל במרבית התחרויות החשובות לימי הגמר (עשירייה ראשונה), פשוט לא הצליח לעשות את הצעד הנוסף למדליות. מסיבה זו, ובהתחשב בכך שבאולימפיאדה יש נציג אחד בלבד מכל מדינה, נתתי לו בתחזית שפרסמתי לפני פריז סיכוי של 20% למדליה אולימפית, בזמן שהתקשורת התעלמה ממנו לחלוטין. ועדיין, קיים מרחק עצום בין הסיכוי המסוים להשיג מדליה ובין מדלית הזהב בה זכה בסופו של דבר. הוא גם עשה זאת בסטייל, סיים שני את ימי המוקדמות, ממש בצמידות למקום הראשון, וביום הגמרים גלש מעולה בשני השיוטים ולקח זהב מוצדק. בשורה התחתונה, גם אם היה זוכה בארד הוא היה מועמד ראוי בקטגוריית המדליה הישראלית המפתיעה ביותר, אז ברור שמדלית הזהב נחשבת להישג המפתיע ביותר וכזה שדרש את ההתעלות הגדולה בהיסטוריה האולימפית הישראלית.